עטיפות-עמידות לאש מורכבות בדרך כלל מחומרים אנאורגניים המאופיינים בעמידות-בטמפרטורה גבוהה, מוליכות תרמית נמוכה ויציבות גבוהה. חומרים אלה אינם עולים בקלות בסביבות-טמפרטורות גבוהות ואינם פולטים כמויות משמעותיות של עשן רעיל, המהווים את הבסיס לביצועי הבטיחות שלהם.
חומרי הליבה הנפוצים כוללים צמר סלעים, צמר מינרלי, סיבים קרמיים וסיבי אלומיניום סיליקט. צמר סלעים וצמר מינרלי נמצאים בשימוש נרחב בשל תכונות הבידוד התרמי המצוינות ויעילות-העלות, בעוד שסיבי קרמיקה ואלומיניום סיליקט מציעים עמידות טמפרטורה מעולה, מה שהופך אותם למתאימים לציוד תעשייתי בטמפרטורה גבוהה- או ליישומים עם דרישות בטיחות אש מחמירות. חומרים אלה מסופקים בדרך כלל בצורה של שמיכות, לוחות או גלילים, מה שמקל על חיתוך והתקנה קלים.
מבנים מרוכבים משלבים גם חומרי חיזוק והגנה. לדוגמה, בד פיברגלס משפר את חוזק המתיחה הכולל, רשת מתכת מספקת תמיכה מבנית, ושכבות רדיד אלומיניום או ציפויים אנאורגניים מציעים הגנה מפני לחות וקורוזיה תוך החזרת קרינה תרמית. השילוב הספציפי של חומרים קובע ישירות את דירוג האש ואת חיי השירות של העטיפה; כתוצאה מכך, תצורות מותאמות לרוב על סמך סביבת היישום הספציפית בפרויקטים הנדסיים בפועל.