הייצור של עטיפות-עמידות באש נקבעת על פי תרחיש היישום הספציפי, שמכתיב את דירוג האש והתצורה המבנית הנדרשת. הפרקטיקה המקובלת כוללת בחירת חומרי בידוד בסיסיים-כגון צמר סלעים, שמיכות סיבים קרמיים או סיבי אלומיניום סיליקט-ועיבודם ליריעות או גלילים בגודל שיתאימו לרכיבי המטרה לעיטוף אחר כך.
לאחר יצירת שכבת הבסיס, מוחל חיזוק. בד פיברגלס, רשת מתכת או ציפויים אנאורגניים בטמפרטורה גבוהה- משולבים בדרך כלל עם חומר הבידוד כדי לשפר את חוזק המתיחה הכללי ואת היציבות המבנית. שלב זה מתמקד בהבטחת החומר שומר על תפקוד ההגנה שלו-הימנעות מהתכווצות, סדקים או ניתוק-בתנאי טמפרטורה- גבוהים, תוך שיפור יכולת ההסתגלות שלו במהלך ההתקנה.
לאחר מכן, שכבת עטיפה חיצונית מוחלת כדי לשפר את עמידות הלחות, עמידות בפני קורוזיה ועמידות בפני מזג אוויר. שיטות נפוצות כוללות מריחת רדיד אלומיניום, ציפויים עמידים בפני אש- או סרטי הגנה כדי להבטיח ביצועים יציבים לאורך חיי השירות של המוצר. למרות ששכבה זו אינה תורמת ישירות לבידוד תרמי, היא ממלאת תפקיד מכריע בהארכת אורך חיי המוצר.
השלב הסופי כולל גימור ובדיקה, הכולל חיתוך, עיצוב והרכבה (באמצעות תפירה או מליטה), ולאחר מכן בדיקה קפדנית של עמידות באש, צפיפות ויציבות. מוצרי עטיפה-עמידי אש מאושרים ליישומים הנדסיים בפועל רק לאחר שעומדים בכל התקנים הרלוונטיים.